רציתי לכתוב מה קרה מאז הפעם האחרונה שעדכנתי פה. אבל אני לא באמת הולכת לסכם כמעט שלוש שנים בפוסט, אני כן רוצה לדבר על השנה האחרונה והשינויים שהיא הביאה.
עברתי לניו יורק באוגוסט 2018. ועד מרץ 2020 היה פשוט מדהים, משוגע ומטורף – הופעות, מסיבות, סרטים, מסעדות, תערוכות, טיולים כל מה שיש לעיר הזו להציע ויותר. אולי יום אחד אחזור לכתוב כל מיני דברים מהתקופה הזו.

בינתיים הגיע מרץ 2020 ואיתו הקורונה.

הספקתי לחזור מסופ”ש ארוך בקנקון, מקסיקו, לתורים הארוכים בטריידר ג’ו כדי להתארגן למה שלא יבוא.

שבועיים אחרי זה כבר הייתי על מטוס בדרך לישראל. הפחד להיות סגורה בדירת הסטודיו שלי בלי יכולת לצאת, יחד עם המרחק והדאגה למשפחה וגם מהמשפחה (פלוס האפשרות לעבודה מרחוק)
הביא אותי יחד עם עוד שתי חברות לדירת בידוד נפלאה בכרם התימנים בתל אביב. 

משם עברתי לשבועיים אצל ההורים לזמן איכות שלא יכולתי לדמיין באף סיטואציה אחרת

ואז לחיים בתל אביב, בחזרה באותה דירה בה גרתי שש שנים.

חיה חיים הפוכים מכל הסובבים אותי, מתחילה יום עבודה ב16:00 ומסיימת בחצות. מנצלת את הזמן הפנוי להרבה ים, ארוחות צהריים עם חברים, בילויים עם אנשים בחל”ת או כאלה עם סדר יום גמיש. אפילו חזרתי לחוג תפירה. תקופה מאוד משמחת ביחס לעובדה שיש מגפה עולמית.

גם זה נגמר במפתיע.
חשש גדול מהכרזה של טראמפ על כניסת מחזיקי ויזות עבודה לארה”ב הביא להחלטה זריזה ולא פשוטה לעלות על מטוס חזרה לניו יורק.

זה היה שוק רציני. לקחו כמה שבועות והתרגלתי גם לזה. מנסה לחשב מסלול מחדש על איך החיים נראים עם עבודה מרחוק בניו יורק אחרת. כמעט ריקה מתיירים, זהירה מאוד, מלאה באנשים עם מסכות, מחאות BLM, נסגרת בסביבות 22:00 וכמעט כל מה שקשור לעולם התרבות, שהוא חלק כל כך מרכזי ממנה, נעצר.
למדתי להעריך מחדש אזורים ליד הבית, שוטטות חסרת מטרה בעיר, המון הליכה ברגל, לצוד את הארועים שמתקיימים למרות המצב, ולנצל הרבה סופי שבוע לשכור רכב ולצאת מהעיר.

הקורונה הזו, גרמה לכמה שינויים מאוד גדולים בחיים של כולנו. חלקם מאוד מבאסים כמו המרחק מאנשים, החוסר במגע, הפסקה של כמעט כל מה שקשור לתרבות וארועים המוניים. אבל היו גם כמה דברים חיוביים, משהו שלא יכולתי לדמיין שנה אחורה – עבודה מרחוק! בעבר האמנתי שאם יום אחד ארצה לעשות את זה אצטרך למצוא משרה אחרת. אבל הנה, מגפה עולמית, כמו ניסוי חברתי ענק, וכל העובדים בחברה שלי עברו לעבודה מרחוק לתקופה לא ידועה.

בנוסף, התחלתי לחשוב מה הלאה. עבודה מהבית אומר שאני צריכה יותר מרחב. דירת סטודיו כבר לא מספיקה לי, יש לי צורך בפינת עבודה מתאימה ומטבח גדול יותר כי עברתי לאכול (ולבשל) בעיקר בבית. מחירי הדירות בניו יורק התחילו לרדת ויכולתי לשדרג את הדירה שלי בלי להעלות את השכ”ד. כמעט התפתתי עד שהתחילו כמה תכנונים לחודשים הקרובים – 

שבועיים בפנסילבניה, שלושה שבועות של טיול שלכת, חודש בפלורידה
ואם אני מתכננת לא להיות בדירה (או בניו יורק) כל כך הרבה זמן, אולי אני לא חייבת דירה?

הרבה מחשבות בנושא וכמה שיחות עם חברים טובים והגעתי להחלטה שאני יוצאת לתקופת ניסוי של מיני נוודות דיגיטלית. אם כבר עבודה מרחוק אז ניקח את זה עוד צעד קדימה. אמנם נכון לעכשיו רק בגבולות ארה”ב, אבל נתחיל בקטן ונראה איך יהיה.

החלטות כאלה, שנראות נורא גדולות, הופכות קלות או אפשריות בשבילי ברגע שאני מנסה לחשוב מה יהיה המקרה הגרוע ביותר. 
הרילוקיישן לניו יורק היה כמעט נטול התלבטויות כי אמרתי לעצמי שבמקרה הגרוע ביותר אני אוכל פשוט לחזור לחיים שאני כבר מכירה בתל אביב. 
ההחלטה לעזוב את הקונספט של “בית” (במובן של דירה משלי לחזור אליה) היה קל כשאמרתי לעצמי שבכל שלב שבו אחליט שזה לא מתאים לי, אני יכולה פשוט למצוא דירה בניו יורק. ככה שהסיכון העיקרי הוא אולי להוציא קצת יותר כסף ממה שתכננתי ולגלות שזה בכלל לא קונספט שמתאים לי.

אז נגמר החוזה, העברתי את רוב הדברים שלי לסטורג’, נשארתי עם כמות חפצים שאני יכולה לסחוב ויצאתי לדרך. התוכנית הייתה בגדול לבלות בערך חצי מהזמן שלי בעיר וחצי מהזמן מחוץ לעיר. את הזמן בעיר החלטתי לנצל כדי לנסות לגור בשכונות אחרות (שנתיים גרתי באפר ווסט סייד אז אם כבר יש הזדמנות – נגוון).

עכשיו סוף ינואר 2021, אני בלי דירה חמישה חודשים. 
אמנם לא כתבתי על כל החוויות בדרך בזמן אמת וזה תמיד קצת מעציב אותי כי אני מאוד אוהבת תעוד, אבל אף פעם לא מאוחר מידי, נתחיל עכשיו.

מה הספקתי עד עכשיו?

1. שבוע בשכונת פארק סלופ, ברוקלין
2. שבועיים בבקתה בפוקנוס, פנסילבניה
3. שבוע בשכונת סטייטאון, ניו יורק
4. שבועיים טיול שלכת עם חברה במיין, ניו המפשיר, ורמונט ואפסטייט ניו יורק
5. שבוע של מגורים במלון דירות בבפאלו, ניו יורק
6. שבוע בדירה באיסט וילג’, ניו יורק
7. שבועיים בדירה בצ’לסי, ניו יורק
8. חודש בשכונת וויליאמסבורג, ברוקלין
9. חודש בבית בקייפ קורל, פלורידה
10. חודש בדאונטאון ברוקלין –  טוב אולי זה לא ממש נחשב כי רוב הזמן אני בבידוד עם קורונה
11. ובינתיים שבוע בסאות’ ביץ’ מיאמי

החודש בפלורידה כבר קיבל פוסט משלו עם רשימת מסלולים והמלצות.

גם רוד טריפ שלכת יקבל כמה פוסטים מלאי המלצות.

איך זה בינתיים? 

מבחינת ציוד כל החפצים שלי נמצאים ביחידת אחסון בברוקלין, ממש קרוב ליואב (חבר טוב), כדי לאפשר גישה נוחה. מרגישה שאני לאט לאט לומדת ומשפרת את מה שחסר לי.

אני מסתובבת עם מזוודה גדולה, טרולי ותיק גב.
מידי פעם יש גם שקיות למוצרי מזון אם היעד הבא במרחק מונית ולא טיסה.

לקחתי כמה טיפים מקבוצת נוודים דיגיטליים לשפר את נוחות העבודה – כרגע יש לי לפטופ, מסך נייד – לשניהם יש גם מעמד מתאים. יש תיק לכבלים, מקלדת קטנה ועכבר אלחוטי.

ביגוד יחסית פשוט כי גם ככה רוב הזמן אני בבית. מאתגר להתאים לשינויי מזג האוויר, גם את זה אני לומדת ומשנה בכל פעם שאני עוברת בניו יורק. 

נושא האוכל והמטבח קצת מאתגר, יש מלא דברים שמבאס לי לקנות כל פעם מחדש, זה קל יותר כשאני יודעת שאני עם רכב או שאני נוסעת לחודש או כשאני עם עוד אנשים. יש לי קופסת תבלינים מלאה בשקיות זיפלוק קטנות, וכמה דברים שאם אין לי אני משתגעת – סכינים טובות, קולפן, כף עץ, מרית, פותחן ליין ופותחן קופסאות שימורים. 

מבחינה נפשית אני מאוד נהנית. מצליחה להרגיש “בבית” כמעט בכל מקום אליו אני מגיעה. הגיוון בשינוי הנוף והשכונות גם כשאני בתוך העיר מחדד את מה שחשוב לי במגורים. אני מאמינה שעוד תהיה לי דירה בניו יורק, רק לא בחודשים הקרובים, אולי אפילו לא בשנה הקרובה. אפילו למדתי לנהל משא ומתן על מחירי סבלטים (בניגוד למצב הרגיל, כרגע ההיצע עולה על הביקוש, אז יחסית קל לי). 

האתגר הנוכחי שמעסיק אותי הוא כמה נוח ונעים לי לבד מול איך אני מרגישה כשאני גרה/מטיילת עם חברים.
כשאני בניו יורק אני תמיד בדירה לבד, בכל פעם שיצאתי מהעיר זה היה עם חברים חוץ מעכשיו במיאמי.
בינתיים נעים לי עם הגיוון, וכרגע אני מנסה לחשוב איך אני גורמת לזה להמשיך לקרות.

מה הלאה?

עוד לא בטוחה מה יהיה בחודשים הקרובים, אבל ממש עכשיו התחלתי לעבוד על תכנון לחצי השנה בין אפריל לאוקטובר. אני רוצה לקחת את הנוודות הזו עוד צעד קדימה, לעבוד במהלך השבוע, לטייל בסופי שבוע תוך כדי מסע ארוך ברחבי ארה”ב. 

אם הכל יעבוד כמו שאני מתכננת, אני אפרסם מראש מסלול ברמה של איפה אני כל שבועיים בחצי שנה הזו. זה בתקווה יאפשר לחברים להצטרף אלי לתקופות מוגדרות מראש וככה אוכל להמשיך לגוון בין לבד לבין יחד עם אחרים. נשמע מעניין? Stay tuned 🙂