יומן מסע דרום מזרח אסיה – פרק 16 ואחרון

טיסה מספר 10 – לונדון תל אביב

התעוררנו מוקדם, הטיסה חזרה לארץ ב8:10, אריזות אחרונות, הצצה לארוחת הבוקר שבדיוק נפתחה במלון ונסיעה עם אובר לשדה.
תוך זמן קצר אנחנו בטרמינל 5 בהית’רו, הטרמינל של בריטיש ואיתו מגיע בונוס רציני בזכות הסטטוס של ליאור – מעבר של כל שרשרת הצ’ק אין, בידוק והגירה – The first wing
אחת החוויות הטובות ביותר של הטיול מבחינת מנהלות של שדה תעופה. אי אפשר לצלם שם, אבל דלפקי הצ’ק אין רבים ורק מחכים לטסים, הבידוק הבטחוני היה מרווח מאוד זריז ויעיל בטרוף (אם כי זהו המקום היחיד שבו הייתה בעיה עם כמות הנוזלים שניתן להעביר בכבודת היד. עד עכשיו ארזתי הכל בשקיות ziploc ופשוט הוצאתי אותן מהתיק בעת הבדיקה. בלונדון מותר להעביר רק שקית אטומה קטנה אחת. מבאס מאוד).
בסיום הבידוק עוברים במסדרון מעוצב ויפהפה ובו תמונות נוף מתחלפות על מסכים שטוחים ומגיעים הישר לטרקלין המחלקה הראשונה של בריטיש. גם הוא ממש גדול ומרווח עם חלקים שונים לישיבה, אכילה ונשנושים.

בגלל קוצר הזמן המשכנו ישר לכיוון המסעדה, היא כוללת בופה, בשעות הבוקר היה מבחר מתוך “ארוחת בוקר אנגלית” למופת וכן תפריט ובו מנות לבחירה.

אחרי ששבענו יצאנו לכיוון השער.

טרמינל 5 מחולק ל-3 מבנים בינהם מקשרת רכבת. יצאנו לכיוון בנין B.
ליאור אמר לי את זה כמה פעמים במהלך הנסיעה – כשלא בטוחים לאן ללכת, לעקוב אחרי צוות האוויר. גם הפעם הטיפ הזה הוכיח את עצמו. הלכנו עד הקרון האחרון כי הוא הקרוב ביותר למעליות. באופן כללי בהית’רו, העדיפו מעליות על פני מדרגות נעות, לרוב צריך לרדת/לעלות יותר מקומה אחת וזה חוסך התרוצצות.

טסנו את הטיסה האחרונה לטיול הזה עם בריטיש אירוויז במטוס בואינג 787 הידוע גם בתור ה”דרימליינר” אותו מטוס חדש שאל על משווקת בטירוף כמצטרף החדש לשורותיה. והאמת, יש למה לצפות. המטוס גדול, ומכיל במקרה של בריטיש 4 מחלקות – ראשונה, עסקים, פרימיום אקונומי ותיירים. הפעם טסנו תיירים, אבל אני מצרפת כמה תמונות ממחלקות העסקים והפריומיום אקונומי.

התמזל מזלנו וישבנו בשלישיה האמצעית כאשר אף אחד לא תפס את המושב השלישי, ככה שהטיסה עברה בנוחות. לכל נוסע יש צג עם מערכת בידור אישית, מה שעבורי הפך את הטיסה הזו לכיפית הרבה יותר 
האוכל שהוגש היה ארוחת בוקר, קשה יותר לפשל עם חביתה. אבל היה טעים יותר בטרקלין.

יאללה, הבייתה!