הדרך לשדה התעופה הייתה מאוד פקוקה, אבל הטיסה שלנו נדחתה בגלל מזג האוויר הסוער בסייגון. העברנו את הזמן בטרקלין הרבה יותר מוצלח של ויאטנם איירליינז. למרות שכל מה שאכלתי הוא פרוסת לחם ותה.

טיסה נוספת עם ויאטנם איירליינז, הפעם עם איירבס A321. שישה מושבים בשורה. הפעם, בגלל שעדיין לא הרגשתי טוב, ניסיתי להעביר את הזמן בשינה.

כשהגענו לבנגקוק הרגשתי ממש גמורה. ליאור היה ממש מדהים ולקח ממני את הכל חוץ מהדרכון, אבל עדיין היינו צריכים לעצור לנוח בדרך לבדיקת הדרכונים.
בבנגקוק יש מספר עמדות בידוק, זה משהו ששווה לדעת אם אתם מגיעים והעמדות הראשונות מאוד עמוסות. פשוט המשיכו הלאה עוד 200 מטר בערך, אחרי עמדת בידוק דרכונים לאנשים עם אישור מיוחד ואנשי צוות ישנן עמדות נוספות שמתאימות לכולם ומשמעותית פחות עמוס שם.
בכל שדות התעופה האחרים טיסה בביזנס איפשרה מעבר בעמדות הבידוק המיוחד, בהן אין תור בכלל. בבנגקוק מתברר שזה משתנה לפי חברות התעופה, לפינאייר יש אישור ולויאטנם אירליינז אין.
כרטיס הטיסה חזרה מערבה שלנו כלל בערך 14 שעות בבנגקוק. ליאור אמר שכדאי להזמין מלון ליד שדה התעופה, שום דבר פנסי. הוא אפילו מצא מבצע באיזה אתר שאם אני מזמינה דרכו אני מקבלת בונוס נקודות מכובד למועדון heathrow rewards. את הנקודות האלה אמיר בשלב מאוחר יותר למיילים של בריטיש אירוויז.

הגענו למלון בסט ווסטרן וציפינו למשהו סביר. במקום זה קיבלנו אחלה חדר! המלון נמצא כרבע שעה נסיעה משדה התעופה ומפעיל שאטל חינמי באופן תדיר לאורך כל שעות היום. בעמדת הצ’ק אין קיבלנו גם את הסיסמה לwi-fi וגם שוברים למשקה ראשון חינם בבר. אני לא הייתי במצב לנצל אותם ופשוט הלכתי לישון… בכל מקרה, אם אתם מוצאים את עצמכם עם קונקשן ארוך בבנגקוק אני מאוד ממליצה על המקום.
מתברר שיש ממש קטע של מלונות בסמיכות לשדות תעופה, ישנם מקומות בהם המלונות נמצאים ממש בסמוך למסלולים ומאפשרים תצפית מדהימה על המראות ונחיתות. בהזדמנות אנסה לישון גם במקום כזה 🙂

לפרק הבא