טיסה מספר 3 – הלסינקי – בנגקוק
האמת? אני ממש לא בטוחה שאצליח לתאר את מה שקרה ביממה האחרונה… אני עדיין לא לגמרי קולטת מה הולך מסביב
עזבנו את הטרקלין כדי להגיע לבורדינג לטיסה, מסלול פריוריטי לביזנס אומר שבכלל בכלל בכלל לא מחכים בתור. למרות שהמראנו מחלק חדש בטרמינל אליו נוסעים באוטובוסים, אפילו האוטובוס היה בנפרד משאר נוסעי המטוס.
טסנו באחד המטוסים החדשים של פינאייר, איירבוס A350 הכל הרגיש כאילו הוא הרגע יצא מהניילונים. במחלקת העסקים של המטוס (אין כאן מחלקה ראשונה) יש 32 מקומות, בכל שורה 4 מושבים 1-2-1, ליאור ואני ישבנו בשניים המרכזיים כדי שיהיה קל יותר לתקשר.
אני חושבת שיהיה לי קשה להסביר כמה חווית הטיסה היא שונה. בכנות לא חשבתי שזה יהיה כל כך משמעותי.
מבחינת פרטים טכניים: יש כסא, גדול, נוח ומתכוונן, מעין מדף לרגליים שמתחבר לכסא כאשר עוברים למצב שינה. השמיכה היא מעין פוך דק עם כיסוי נעים בטרוף (יותר מהמצעים החדשים שקניתי ממש לא מזמן) ויש כרית אמיתית. חוץ מזה מקבלים גם ערכת נוחות (כיסוי עיניים, מברשת ומש
חת שיניים, מסרק, קרם גוף, שפתון ואטמי אזניים), נעלי בית של טיסה ואוזניות אטומות לרעש.
לאחר שעובר איש צוות ומציע שתיה לכל מי שהתיישב (מיץ אוכמניות טבעי/ שמפניה/ יין/ תפוזים) מציעים גם עיתון או ירחון לקריאה עד ההמראה וכל אחד מקבל גם תיקייה ובה תפריט אוכל, תפריט שתיה ועלון למילוי העדפות לארוחת בוקר. ארוחת הערב מוגשת רק אחרי שפורסים מפה על השולחן המתקפל ומוגשת לפי מנות.
אין הגבלה על כמות האוכל או השתיה שאפשר לקבל ובעיקר לא על הקינוחים (הדייל ממש הפציר בי לקחת פלטת גבינות לקינוח ולא לוותר גם על גלידה). כמות אנשי הצוות של לא פרופורציונלית בעליל. אני חושבת שהיו 3 או 4 דיילים על 30 נוסעי המחלקה וכמובן שחשוב להזכיר שיש שני תאי שרותים שמשרתים את מחלקת העסקים בלבד.
מבחינת החוויה, הנוחות מצליחה להפוך את חווית הטיסה, שהיא לרוב החלק המעיק בטיול, למשהו שלא היה אכפת לי שימשך גם עוד שבע שעות. הרגשתי שנעים לי. התא שלי מרגיש פרטי, מציעים לי כל הזמן אוכל ושתיה, יש ספרית סרטים וסדרות איתה אני יכולה לבלות שעות, תאורת החלל משתנה כך שסדר הטיסה יהיה ברור ומשאירה מספיק זמן לישון. והשינה… וואו! היא פשוט עוברת בכיף.
מה שבסופו של דבר אמרתי לליאור לקראת ארוחת הבוקר היה בדיוק זה – אני יכולה להעביר פה עוד כמה שעות בכיף. אני לא נוחתת עייפה, אלא כאילו עברתי לילה רגיל לגמרי.
עכשיו אני יכולה להגיד בכנות שזו חוויה שאני ממליצה בחום לכל אחד לחוות. לא חושבת שאין לי דרך חזרה, סביר להניח שאת רוב הטיסות בהמשך חיי עדיין אעביר במחלקת תיירים, אבל עכשיו לפחות אני יודעת למה כרטיס בביזנס שווה כל כך הרבה יותר. ולהחליט בעצמי מתי הפרש הזה משתלם.
בשביל שלא יצא ארוך מידי לפוסט אחד, את חווית הכניסה למלון גראנד היאט בבנגקוק אשאיר לפוסט הבא
הפרקים הקודמים: