שלושה ימים בבנגקוק
ביליתי שלושה ימים בבנגקוק.
להגיע לכאן שוב רק 4 חודשים אחרי הפעם האחרונה הביא אותי לסוג חשיבה חדש (בשבילי).
עד עכשיו, כל נסיעה לחופשה בחו”ל הייתה מלווה בלחץ. רציתי להספיק הכל – לראות הכל, לאכול הכל, לצלם הכל, לחוות הכל.
לרוב, זה גבל בבלתי אפשרי.
לפעמים, מי שהיה מתלווה אלי לטיסה (בן זוג או חברה) היה סובל מזה נורא, לפעמים זה הסתדר מצוין ומצאתי מי שירוץ איתי את כל הדרך.
הסיבה ללחץ הזה, או לפחות לרובו הייתה נעוצה במחשבה הבאה –
יש כל כך הרבה מקומות לראות בעולם, אם יש לי הזדמנות לטוס תמיד אבחר במקום חדש, שעוד לא הייתי בו. אחרת איך אספיק את הכל?
טיסה אחת לחו”ל בשנה בממוצע בעשור האחרון, תחת ההנחה הזו פשוט אין סיכוי שאספיק. זה עולה יותר מידי וגוזל יותר מידי זמן ואין לי מספיק ימי חופש.
ועכשיו…
אני עדיין מנסה לנתח ביני לבין עצמי למה ואיך זה קרה, אבל דברים פתאום אפשריים הרבה יותר. אם רק אחליט, אם רק אבחר ואתכנן את החיים שלי בהתאם, אם אשנה את סדרי העדיפויות שלי, אני יכולה להיות גם 4 פעמים בשנה בחו”ל. אני יכולה להחליט שאני טסה כל 4 חודשים.
ואם זה ככה, אז אולי בכל זאת אספיק 
אז הפעם, שלושת הימים האלה לא היו בלחץ בכלל.
העיר הזאת אדירה! אני יכולה לבלות פה חודש שלם ורק לאכול.
הפעם הספקתי – לאכול במסעדת דים סאם, שוק סופ”ש, טיול של יום שלם מחוץ לעיר איוטאיה, בילוי בפאב בקומה ה35, ארוחה במסעדת Tables , לפגוש חברה שגרה פה, בילוי בבריכה ובג’קוזי של המלון, שופינג בטרמינל 21, ארוחת ברביקיו יפני ועוד שוק לילה חדש.
וזה בלי כל חוויות הפעם ראשונה שקשורות ללינה עליהן כבר שיתפתי.
כדי להפוך את זה ליותר קריא ומסודר אעלה בעתיד כמה פוסטים עם המלצות על בנגקוק מהביקורים האחרונים שלי בעיר.
ועכשיו – הונג קונג, הנה אני באה!
