טיסה מספר 2 בודפשט – הלסינקי
מתברר שהטיסה הקצרה הקודמת הייתה בביזנס כזה כמו שאתם מכירים, שרק סוגרים כמה שורות בחלק הקדמי של המטוס, יושבים שם פחות אנשים ויש שירות אחר… מה זה אחר? הייתה דיילת שקצת הרגישה כמו סבתא שלי ז”ל כשתמיד הייתה מציעה שאשתה או אוכל משהו כשאני באה לבקר
אני חושבת שבטיסה של פחות משעתיים וחצי היא שאלה אותי יותר משבע פעמים אם אני בטוחה שאני לא רוצה לשתות עוד משהו (עדיף אלכוהולי), ובדיוק כשחשבתי שהיא שיחררה והלכה היא חזרה עם אוכל!
בכל מקרה, נחתנו בהלסינקי ויש פה חורף! המסלולים רטובים ובחוץ עננות יחסית כבדה. אחרי מזג האוויר המושלם של בודפשט כנראה שצריך להתכונן לשלבים הבאים שיכללו הרבה גשם…
חצינו את כל שדה התעופה, כי התמזל מזלנו לנחות בצד הכי רחוק מהטיסה הבאה, השדה דיי עמוס, אבל יפה. יש המון אסייתיים ומלא מומינים מסביב.
ממש ליד שער הטיסה שלנו נמצא הלאונג’ של פינאייר. שונה לחלוטין מזה שישבתי בו לפני כמה שעות. נכנסנו לשווה יותר מבין השניים שנמצאים פה בזכות הסטטוס הגבוה של ליאור בבית one world (אחרת היינו צריכים ל”להתפשר” על לאונג’ העסקים המרשים בדלת ליד).
אני יושבת בכוך דיי פרטי, התאורה פה מתחלפת כל רבע שעה ואיתה מתחלפת תמונת המקרנים מסביב. בדיוק עברנו חזרה לתאורה תכולה עם הקרנה של שמים בהירים. בתמונות תוכלו לראות גם קינוחים באור זריחה ואותי כשברקע הזוהר הצפוני. הנורות במקום עולות ויורדות בהתאם… טירוף! מי חשב על זה בכלל?
והאוכל… וואו… תשמעו, זו כבר ליגה אחרת.
עכשיו תפריט ערב, אפשר לבחור בין סלמון ברוטב הולנדייז לכבש ביין אדום. כל מנה לא מוכנה מראש אלא יוצאת לפי הזמנה!
יש מבחר לא גדול, אבל כל מה שניסיתי היה מדויק – מעין גבינה מיושנת בריבת גזר וקליפות תפוז, צ’ייסר של אוכמניות ופטל טריים, מקרונים, עוגות שאני לא יודעת איך לקרוא להן… הלהבתי ממש אם פיספסתם
תכף עולים לטיסה והיא ארוכה, סיכוי טוב שנאכל שוב, אחרי ההמראה ולפני הנחיתה, לא ברור לי מי מסוגל לאכול כל כך הרבה… אני עושה ככל האפשר כדי לטעום כמה שיותר.
הפרקים הקודמים: