יומן מסע דרום מזרח אסיה – פרק 12

טיסה מספר 6 דאננג הו צ’י מין סיטי/ סייגון ומלון מספר 5 פארק היאט סייגון

 לפני הכל, תודה לכולם על הדאגה, אני מרגישה כמו חדשה 🙂
 
הטיסה שלנו הייתה ביום שני אחר הצהריים. היה לנו חצי יום נוסף לבלות בהויאן אז קבעתי מראש סיור אוכל של 4.5 שעות שהיה פשוט מעולה. בגלל עודף תמונות ותיאורים אפרט עליו בפוסט נפרד.
לאחר מכן נפגשתי עם ליאור באחת המתפרות ואספנו את הפריטים האחרונים שהזמנו.
עשינו צ’ק אאוט מהמלון, ורכב של אותה חברה שאספה אותנו מהשדה כבר חיכה בכניסה לקחת אותנו בחזרה לשדה התעופה בדאננג.
 
הטיסה שלנו הפעם הייתה עם ויאטנם אירליינז והטרקלין בדאננג היה הכי פחות מוצלח מכל אלה שראינו עד עכשיו. למרות שהטיסה הייתה קצרה, קצת יותר משעה, הזמנו מושבים בביזנס. ליאור מספר שבטיסות פנים בתוך אסיה תמיד כדאי לבדוק את ההפרש בין תיירים לביזנס, לפעמים, כמו במקרה שלנו, ההבדל הוא של עשרות דולרים בודדים. בעיני זה כדאי.
 
מחלקת העסקים של מטוס האיירבס A330 לא הייתה מפוארת, אבל מעולם לא ראיתי כל כך הרבה מקום לרגליים.
המושבים רחבים ונוחים, לא מגיעים למצב מאוזן מלא, אבל יש המון המון מקום אחסון.

כשהגענו לסייגון השעה הייתה לקראת שקיעה וירד גשם. זה הפך את הנחיתה למעניינת ודיי יפה. תראו בסרטון, אני חושבת שזו פעם ראשונה שיוצא לי לנחות בגשם שוטף.

בסייגון היה לנו רק לילה אחד. ליאור ניצל את ההזדמנות כדי לבדוק את אחד המלונות השווים בעיר. במקרה הזה, לא היו ממש טריקים, זוהי לא הבחירה הנכונה במובני value for money, אבל אני עדיין שמחה שיצא לנו לבקר שם.
השתמשנו שוב בהזמנה דרך וירטואוזו, מה שנתן לנו 100 דולר קרדיט לשימוש במלון. עבור לילה אחד זה היה ממש פינוק. החלטנו שנתחיל בארוחת ערב במסעדה של המלון ונראה אם ישאר עוד משהו.
 

תחת קבוצת מלונות היאט יש רשתות שונות, להן דרגות שירות שונות ומגוונות. עד עכשיו יצא לנו להיות בגראנד היאט, היאט ריג’נסי ועכשיו פארק היאט. פארק היאט היא הרשת הנחשבת ביותר של קבוצת מלונות היאט.

 
המלון מרגיש מפואר. השרות ברוב המלונות בהם ביקרנו היה מעולה. ממש כמה דרגות מעל מה שיכולתי לצפות. כאן, הצליחו אפילו להתעלות על זה. קצת קשה להסביר, ההבדלים מאוד דקים, היחס והתקשורת מול הבחור שלקח לנו את המזוודות, צורת הדיבור של פקידת הקבלה, הליווי לחדר הכל היה ממש מעולה.
החדר שקיבלנו ממש נעים, כמובן שרצו לשדרג אותנו, אבל חדר הטווין היחיד שנותר היה כזה עם יציאה ישירה לבריכה, יצא מגניב לגמרי.

יצאנו לסיבוב קצר בעיר, בעמדת הקונסיירז’ קיבלנו מפה של העיר והסברים על האזור והזהירו אותנו שעלול לרדת גשם ולכן קיבלנו גם מטריה.


 
זה קטע בכל אחד מהמלונות שהיינו היו מטריות בחדר או בכניסה למלון. רובן ככולן גדולות מאוד שמתאימות לשני אנשים בכיף, לא יקרסו ברוח חזקה וממותגות עם סמל המלון ולרוב גם צבע ססגוני.
 
אחרי סיבוב קצר בעיר חזרנו למלון. אמרו לי שסייגון היא סתם ואין בה מה לעשות כל כך, אבל הספיקה לי הנסיעה במונית משדה התעופה והסיבוב הקצר הזה כדי להבין שגם פה הייתי נשארת בכיף כמה ימים. רחובות מסוג אחר, שווקים ואוכל, מה עוד בחורה צריכה? 🙂
 
אחרי מקלחת הגענו למסעדה של המלון. יש שתיים כאלה – איטלקית חדשה שעברה שיפוץ ונפתחה מחדש רק לפני 5 ימים וויאטנמית מאוד מומלצת שלצערי הייתה סגורה לשיפוצים.
המסעדה האיטלקית ממש יפה, לראשונה נתקלנו במטבח פתוח, ביקשתי שולחן שיאפשר צפייה בכל חלק של המטבח. השף איטלקי, אפשר למצוא את תקציר קורות החיים שלו בתפריט.
היה ממש מעולה, הזמנו קרפצ’יו וקפרזה לראשונות ועוף וריזוטו לעיקריות וחלקנו הכל. ליאור שתה בירה ואני קוקטייל. בסוף הארוחה קיבלנו גם צ’ייסר למונצ’לו ועוגיות על חשבון הבית. בנוסף לקחנו גם פונדנט.



יש מצב שהגזמתי… אם צריך הסבר תקראו את הפוסט הקודם 🙂