לכאורה בגלל שבטיסה הזו לא הוצעו כרטיסים בביזנס למכירה. יש מחלקת עסקים עם שתי שורות בהן 4 מושבים בכל שורה שנמצאים בקדמת המטוס, אך אין שירות למחלקת עסקים בטיסה הזו ולכן לא מוכרים את המושבים הנ”ל.
בבדיקה מראש שליאור עשה מול חברת התעופה נאמר לו שניתן לבקש לשבת במושבים הנ”ל אם נבקש כאשר נגיע (מספיק מוקדם) לצ’ק אין של הטיסה. כך עשינו, אבל המושבים כבר נתפסו. לא ממש הגיוני שזה קרה רק בזמן הצ’ק אין כי עשינו אותו ממש מוקדם, כנראה שבכל זאת יש דרך לשריין את המושבים האלה. עוד לא גילינו בדיוק מהי. אבל הנה, בשביל שלא תחשבו שהכל רק ממש ממש מסתדר תמיד 
🙂

בהזדמנות זו טיפ לגבי הונג קונג – ניתן לבצע צ’ק אין לטיסה כבר בתחנת הרכבת airport express שנמצאת בתוך העיר. ככה שבפועל אפשר לשלוח את המזוודות ולטייל עוד קצת בעיר במקום לבלות את הזמן בשדה התעופה.

אנחנו רצינו להגיע לשדה מוקדם כדי להספיק לחוות את אחד הטרקלינים שקתאי פסיפיק מפעילה בשדה הבית שלה – הונג קונג.
הגענו לטרקלין שנקרא the wing כי הוא היה קרוב יותר לשער העליה למטוס.
הטרקלין ענק ומחולק לכמה חלקים – זה שמיועד למי שטס במחלקת עסקים ובעלי סטטוס ואחד נוסף שמיועד לטסים במחלקה ראשונה או מחזיקי סטטוס אמרלד בברית של one world. נכסנו לשני.
הוא מכיל מקום ישיבה גדול, שטח נוסף שהוא מעין בית קפה ומסעדה.
למסעדה יש גם תפריט וגם בופה. כמובן שרציתי לטעום הכל 🙂 ככה שיצא שהזמנו שתי מנות מהתפריט ועשיתי כמה סיבובים לבופה.
היו כמה מנות מצויינות – דים סאם, בעיקר ההר גאו עם שרימפס
ניגירי סלמון, שהיה פשוט ומעולה. מרק בויאבז מפתיע ושתי המנות מהתפריט (אותו לא צילמתי ולכן אני לא זוכרת מה הן היו).
אה! וגם יש להם בירה משלהם – בטסי. שאפשר לנסות רק בטרקלינים של קתאי פסיפיק בהונג קונג וכמובן בטיסות שלהם. היא תוכננה לשתיה בגובה של 35 אלף רגל (אפשר לקרוא עליה עוד כאן – https://flying-out.com/2017/04/10/about-alcohol-and-flights/)

הטיסה עצמה ארכה רק שעה ועשרים, הגענו לדאננג כשכבר ירד החושך (השמש שוקעת בשש). ואז, למרות ההכנה מראש (היו לנו את הטפסים הנדרשים ותמונות פספורט), עמדנו בתור עוד שעה וחצי כדי לקבל ויזה לויאטנם כי הם מסוגלים לעבוד בצורה הכי איטית ולא יעילה שאפשר (וכמובן גם מרפי עזר).

אנחנו ישנים בדאננג, בריזורט. ו-וואלה, ממש לא הייתי מוכנה לזה!
בכלל לא ידעתי שלויאטנם יש חופים מטורפים (סטייל מה שמכירים מתאילנד) להציע או שמתוכנן לנו בטיול הזה משהו שהוא לא “עיר”.

החדר נמצא על החוף, ממש שומעים את הים גם כשכל החלונות סגורים. המקום ענק. יש חוף פרטי לאורחי המלון בלבד, מספר בריכות, כאשר אחת מהן לאורחי הקלאב בלבד. אני צריכה עוד כמה תמונות כשיש אור בחוץ ותבינו.

בכל מקרה, לא נראה שאנחנו הולכים לעשות בטן גב על החוף 🙂 העיר הויאן נמצאת פחות מ20 ק”מ מכאן ושם נבלה את רוב שעות היום.
בין היתר, היא ידועה כבירת חייטים, אני בונה על כמה שמלות חדשות.