התעוררנו באותו מלון בסיגרייה, ארזנו את התיקים, אכלנו ארוחת בוקר דומה ויצאנו לדרך.
התחנה הראשונה ביום הזה הייתה מקדש המערה או בשמו השני מקדש הזהב בדמבולה. זהו מערך המערות הבודהיסטיות הגדול והשמור ביותר בסרי לנקה, בתוך שרשרת המערות ישנם מאות פסלי בודהה.

כמובן שגם כדי להגיע לשם היה צריך לטפס מלא מדרגות… כבר חשבתי שזה יהיה המוטיב של הטיול 🙂 גם נמו הספיק לצחוק על כמה אני לא בכושר…
נמו סיפר שהסרי לנקים הבודהיסטים בנו ליד כל מקדש בודהיסטי מקדש הינדו, וזאת כדי לשמור על האתרים הקדושים שלהם מפני מתקפה.

משם הייתה לנו נסיעה דיי ארוכה לכיוון העיר קאנדי Kandy.
בגלל ראש השנה המקומי הכבישים שוב היו דיי עמוסים. לכן, כשראינו במקרה בדרך מקדש הינדו גדול ביקשנו לעצור.
אחרי הבודהיזם המינימליסטי מקדש הינדו נראה כל כך צבעוני וחי

עשינו סיבוב קצר והיינו עדים לטקס שלא הספקתי לצלם, משהו דומה לברכת הדרך. אנשים עצרו עם מכוניות במגרש החניה של המדקש, שרו איזה שיר ושברו אגוז קוקוס ליד הרכב.

המשכנו בנסיעה עד שהגענו לקאנדי. עצרנו בסמוך למקדש השן, התחנה הבאה שלנו. לפני הכניסה למקדש עשינו סיבוב קצר בעיר. זוהי העיר השנייה בגודלה בסרי לנקה והרגיש דיי כמו הודו ברחוב. אין רמזורים, הרבה צפצופים, מלא טוקטוקים והמון אנשים. בין דוכני הפירות חיפשתי את הפרי הטרופי האהוב עלי מנגוסטין ללא הצלחה.

עכשיו הסיפור של מקדש השן הזה ממש משוגע בעיני. קודם כל, הגענו למקום מסודר, יש עמדות ממוחשבות לרכישת כרטיסים שנמצאות כמובן הכי רחוק מהכניסה שאפשר. לאחר מכן הולכים להפקיד את הנעליים בכניסה, זה עולה עוד כסף ורק אז נכנסים. נשארנו עם גרביים כי יש דיי הרבה הליכה והרצפה חמה מהשמש.
אז מקדש השן כשמו כן הוא – זהו המקדש שמכיל את השן של בודהה. *ה* בודהה. זהו אחד המקדשים הבודהיסטים החשובים בעולם ולו גם משמעות לאומית בסרי לנקה, כי לפי המסורת הלאומית מי שמחזיק בשן שולט בסרי לנקה.

באחד הבניינים המרכזיים יש את החדר שכאן בתמונה. בסדרה של כ20 תמונות הוא מספר את ההיסטוריה.
לאחר שבודהה מת שרפו את גופתו. בזמן השריפה אחד מנזיריו המאמינים קפץ לתוך האש והצליח לקחת את אחת משיניו של בודהה. השן הקדושה הזו עברה תלאות רבות בדרך עד שהגיעה בסוף למקומה במקדש הזה בקנדי סרי לנקה.
בכל שנה בחודש אוגוסט יש פסטיבל ובו לוקחים את השן בתוך מעין כלי מיוחד ששמים על גב של פיל לתהלוכה ברחבי העיר.
למקרה שתהיתם, רק לנזירים מסוימים מותר לראות את השן והיא לא חשופה לעיני הקהל הרחב.

למתעניינים יש אפילו ערך בויקיפדיה בנושא.

 

אחרי המקדש הלכנו לאכול צהריים במה שנראה כמו מקום תיירותי למדי, אבל טעים. השמיים הפכו קודרים קצת והנחנו שתכף יתחיל גשם. השעה הייתה כמעט ארבע והשמש שוקעת בערך בשש ולכן התחלנו לנסוע לכיוון המלון.

שם המלון הבא שלנו הוא Amaya Hunas Falls, בהתחלה חשבנו שזה ממש לא רחוק ואז הבנו שיש שני Amaya בקאנדי ושלנו… טוב שלנו נמצא יותר משעה נסיעה ממרכז העיר. בשלב זה כדאי לציין שליאור ואני בחרנו בעצמנו את כל המלונות בדרך. אלו לא היו המלונות עליהם המליצה סוכנות הנסיעות, רובם היו ברמה מאוד גבוהה. בגלל שהזמנו אותם בעצמנו שלחתי הודעה לסוכנות כדי לאשר שהמיקומים שמצאנו סבירים, גם מבחינת מרחק מהמסלול שלנו וגם מבחינת המוניטין שלהם. נאמר לי שבחרנו מלונות מאוד טובים, רק שחלקם רחוקים מהמסלול ושניקח בחשבון חצי שעה נסיעה לכיוון.

במקרה הזה, המלון שלנו היה ממש ממש ממש רחוק. אחרי יציאה מפרברי קאנדי המשכנו לנסוע עוד המון בכביש שכמעט התבלבלנו בו כמה פעמים בדרך מרוב שהפניות שהיינו צריכים לקחת היו לדרכים צדדיות יותר ויותר. עד שהגענו לכביש לא סלול שהוביל אותנו במעלה הר תלול בזמן שהגשם התחיל לרדת. הנסיעה נראתה כמו נצח ונמו אמר שאולי בכל זאת היינו צריכים לקחת רכב שטח ולא רכב משפחתי 🙂

בסופו של דבר, ממש לקראת שקיעה הגענו למלון. הוא שייך לרשת היוקרתית SLH – Small Laxury Hotels להם משוייכים כ500 מלונות קטנים ויוקרתיים שפרוסים על פני כ-80 מדינות. המלון הזה נבחר בגלל מבצע מיוחד לחברי המועדון שלהם. הרישום למועדון הוא חינם ולכן בפועל המבצע היה זמין לכולם. התנאים היו כאלה – הזמן חבר שיזמין שהיה באחד המלונות של הרשת עד סוף חודש אפריל בסכום של לפחות 200 דולר וקבל שובר ללילה חינם בכל מלון של הרשת שתבחר ברחבי העולם.
היו ולרשת יש מלונות מאוד יוקרתיים החלטנו שהמבצע משתלם.
ליאור כבר היה חבר, הוא הזמין אותי בעזרת לינק מיוחד ואני הזמנתי את השהייה. באתר המלון היה קשה להבין מה המחיר לפני מס וזה היה חשוב לתנאי המבצע, לכן התכתבתי עם שרות הלקוחות במייל לאישור שהחדר שאזמין אכן יזכה את ליאור בשובר המיוחל.
החדר מקטגוריית הבסיס לא הספיק ולכן הייתי צריכה להזמין חדר סופריור. העלות – 237 דולר אחרי מס כולל ארוחת בוקר.
בהצצה נוספת במבחר חדרי המלון ראינו שיש תעריף נוסף לחדר הסוויטה. זהו תעריף לא גמיש, כלומר, כזה שלא ניתן לביטול, אבל ההבדל במחיר היה מצחיק. עבור חדר גדול פי 2 מחדר הסופריור ההפרש הוא פחות מ30 דולר!
לכן, כשכבר היינו בטוחים שנגיע למלון, בלילה שהעברנו בדלהי שינינו את ההזמנה – ביטלתי את חדר הסופריור והזמנתי את הסוויטה. בשביל החוויה הזו הייתי מוכנה לשלם יותר מ30 דולר… הנה סרטון של החדר שקיבלנו

כן, זה ארוך, אני יודעת. זה באמת הזמן שלקח לי לעבור על כל החדר.
היינו מופתעים לגמרי, ליאור ואני. לא היו תמונות של החדר באתר, ונראה שבמלון דיי התרגשו מהבחירה שלנו.
הגענו למלון ואחת המנהלות קיבלה אותנו, הציעו לנו להדליק נר בכניסה, מעין טקס של המקום ואז הושיבו אותנו בלובי עם שתיה קרה. שאלו כמה זמן אנחנו בסרי לנקה וכמה זמן נתארח אצלם במלון, מאיפה אנחנו, ועוד שאלות רגילות כאלה. אחרי מספר דקות הגיע בחור נוסף ולקח אותנו לחדר.
הוא עשה לנו סיור מאוד מקיף, ובסוף הציג את עצמו בתור הbutler שלנו. הוא אמר שזה התפקיד העיקרי שלו, השאיר לנו מספר טלפון אחר, אמר שכבר שמר לנו מקום לארוחת ערב ושאל אם יש עוד משהו שבו יוכל לעזור. כזה עוד לא היה לי 🙂

 

 

 

 

 

 

 

 

המשכנו להתרשם מהחדר, קלטנו שיש אח, לא אחת – שתיים! עם עצים אמיתיים! במדינה טרופית שבה לא נראה שהטמפרטורות יורדות מתחת ל20 מעלות, לפחות לא באזור הזה… יש מגרש גולף, ובגדול השטח שהמלון מחזיק מחוץ לאזור הבנוי הוא כמה עשרות דונמים, אפשר לקום ממש מוקדם בבוקר לעשות תצפית על הציפורים באזור.
למקרה שלא הבנתם עד עכשיו – ממש התלהבתי! אני חושבת שמי שעיצב את המקום ממש פסיכי, אפילו לא צילמתי לכם את האזיקים בכניסה… משהו בין אסקייפ רום, טירה מימי הביניים וחדר מלון, שקצת נראה שאף אחד לא ישן בו דיי הרבה זמן.

אחרי נשנוש ערב קל הלכנו לבר של המלון. היינו לבד (זה רק נשמע כמו סרט אימה, אבל זו ממש לא הייתה האווירה). שיחקנו פול ושתינו. עוד יום מוצלח. ביקשנו מנמו שלמחרת יגיע מאוחר, שיהיה עוד זמן להתרשם מהמלון בבוקר.

 

לפרק הבא

הפרקים הקודמים
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4