החדר במלון היה דיי רגיל. חלל מרכזי גדול, מרפסת קטנה מוקפת עצים, מקלחת מרווחת, מיני בר וטלוויזיה.
חשבתי שאתעורר בבוקר לקול ציוץ הציפורים, במקום זה, השעון המעורר היה מעין תיפוף במקצב אחיד שנשמע כאילו המתופף נמצא בחדר האמבטיה. אני חושבת שזה באמת היה שרות השקמה לאורחים, גם כאלה שלא ביקשו. בסופו של דבר מצאנו את המתופפת יושבת בכניסה למלון ולא בתוך חדר האמבטיה 🙂
התארגנו ליציאה, זה היה היום היחיד שבו ידענו שנחזור בלילה לאותו המלון, לכן לקחנו מעט דברים בתיק גב ויצאנו לאכול ארוחת בוקר.
כשהגענו בלילה לא יכולנו לראות כלום… בבוקר הכל נראה אחרת לגמרי. יצא לי להגיד כמה פעמים “וואו!” עד שהגענו לחדר האוכל.
לא ידעתי למה לצפות מבחינת אוכל בסרי לנקה. הנחתי שתהיה וריאציה לאוכל הודי. הבופה בארוחת הבוקר היה עשיר למדי והתאים לציפיות. היו הרבה תבשילים לא מזוהים שלא נראו מתאימים לארוחת בוקר, חלקם בברור חריפים כי רק מלנסות להריח אותם התחלתי לדמוע 🙂 היו גם אופציות מערביות רגילות – עמדה להכנת חביתות/ פנקייק/ ואפל בלגי , עמדת מאפים מכובדת, מעט ירקות וריבות.
לסיכום – האוכל לא מרגש, הנוף והאוויר הנעים הספיקו כדי לשמח אותי מאוד.
פגשנו את נמו בכניסה למלון (ליד המתופפת) ויצאנו לדרך. התחנה הראשונה – sigiriya rock.
Citadel of Sigiriya – Lion Rockהיו לנו שתי אפשרויות הראשונה היא הסלע המפורסם בשמורה מסודרת ומוקפדת והשניה היא תצפית על אותו סלע מהסלע שנמצא ממול, משמעותית פחות מסודר בעליה מעט מאתגרת (אפשר לראות את שניהם בתמונת הבריכה של המלון). ההבדל במחיר – 30 דולר מול 500 רופי (כ-3 דולר). כיאה לאופי הטיול בחרנו את האופציה היקרה.
הטיפוס על הסלע לא ארוך מידי, פחות משעה עם עצירות וכולל המון המון המון מדרגות. יצאנו מוקדם בבוקר וזה מומלץ. המקום היה מלא באנשים, אבל לא עמוס מידי.
משמעות השם של המקום היא משהו כמו “לוע הארי” והסיפור טוען שעל פסגת הסלע היה מקדש שהכניסה אליו הייתה דרך לוע האריה. כל מה שנשאר היום אלו הרגליים שלו (שנראות חדשות למדי וגרמו לי לתחושת פקפוק בנכונות הסיפור)
בסופו של דבר הגענו למעלה, הנוף היה יפהפה, הרוח נעימה ויש אפילו צל.
לאורך הדרך היו המון כלבים משוטטים, חלקם גורים חלקם בוגרים, כולם נאבקים על כל חתיכת אוכל שהתיירים במקום מוכנים לחלוק. בנוסף אליהם יש גם מלא קופים, הם לגמרי מתנהגים כאילו המקום שייך להם, שומרים על אינטראציה עם התיירים כדי לקבל אוכל. השמועות אומרות שכדאי להזהר כי הם לא מהססים לנשוך… חבל, סדרת זריקות כלבת היא לא משהו סימפטי בכלל… אבל הכי מצחיק/ מלחיץ היה השלט הזה
ירדנו חזרה ופגשנו את נמו בחניה. השעה הייתה עדיין מוקדמת, לא היה ברור מתי יתחיל לרדת גשם וידענו שאנחנו ישנים הלילה באותו המלון. נראה שלא היו אפשרויות רבות למה עוד יש לעשות ונמו הציע סיור כפרי.
זו הייתה בלי ספק הפעילות הכי מיותרת שעשינו כל הטיול.
עלה 25 דולר לאדם עבור נסיעה בכרכרה מחוברת לפרה מקומית (ריחמתי על מה שהיה צריך לסחוב אותנו וחסכתי לכם תמונות), שייט קצר בסירה על מעין אגם
אחרי זה פגשנו איזו אישה בסוכה מקומית, היא הראתה איך מאורז וקוקוס אפשר להכין ארוחה. בעזרת הרבה תנועות ידיים ומעט מאוד אנגלית היא הראתה לנו איך שוברים קוקוס עם מצ’טה, איך מגרדים את כל התכולה שלו בעזרת מכשיר ייחודי, איך כותשים אורז לאבקה דמוית קמח ואיך בעזרת קצת מים כל זה הופך למעין לחם. וזה כנראה היה החלק הכי מוצלח בסיור.
את הדרך חזרה לרכב עשינו בטוקטוק. קינחנו בסיור בסדנא לגילוף עץ. אני חושבת שמקומות כאלה מאוד נפוצים במזרח – לוקחים אותך למקום, מראים תהליך ייצור ובסוף מכניסים אותך לחנות בתקווה שתקנה משהו.
מטורף בעיני שעדיין מגלפים שם ביד. במיוחד כשמדובר בתוצרים שהם מזכרות לתיירים. כן היה חלק אחד שהיה מעניין כמו שעשועי כימייה לילדים. הראו לנו איך מייצרים צבעים לעץ מחומרים טבעיים. הבחור לקח מבחנה ושם בתוך אבקה שהוא גרד מעץ מסוג מסויים. הוסיף אליה מים חמים ונוצר צבע אחד, סחט ליים והנוזל הפך לצבע אחר, הוסיף חומר שלישי והתקבל שוב צבע אחר… מצאתי סרטון ביו טיוב שמראה את התהליך, למרות ששלנו היה יותר מרשים 🙂
סיימנו את הפעילויות של היום דיי מוקדם ושמחתי לחזור לזמן איכות עם ספר בבריכה. כשהגעתי הבריכה הייתה ריקה וניצלתי את ההזדמנות כדי לשחות קצת ולהרגיש בחופש. בערך 20 דקות אחרי זה מצאתי את עצמי רטובה לגמרי גם מחוץ לבריכה…
ארוחת ערב אכלנו במסעדה הסינית של המלון. בקלות היא יכלה להקרא “הסינית האדומה” בגלל העיצוב. הכל, אבל הכל היה אדום!
ואז קיבלנו את הקינוח המוזר הבא
דווקא נראה טוב, לא? הם לקחו את התאור מאוד מילולית. הכינו קרפ, קילפו בננה, עטפו אותה כמו שהיא בקרפ והוסיפו רוטב שוקולד משנות ה80 קצפת פרווה ודובדבן מסוכר… כאילו לא עזבתי את המסעדה הסינית ברחוב פרישמן בה ביקרנו המון עם סבתי כשהייתי ילדה.
לסיכום, היה יום ראשון בסרי לנקה שהתחיל מוצלח והמשיך תיירותי מידי. התאמתי את הציפיות שלי להמשך הטיול והמשכנו.